פסק-דין בתיק ת"א 5647-05

מבוא

1.              התובע, יליד 1988, תושב מחנה הפליטים בלאטה בעיר שכם (להלן: מחנה הפליטים), הגיש תביעה זו נגד הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות אירוע שהתרחש ביום 3.6.03.

2.             על פי האמור בכתב התביעה, ביום האירוע הנטען, בשעה 12:30 לערך, עת יצא התובע ממאפיית "אלאסלאם" (להלן: המאפייה) שבמחנה הפליטים, שמע קולות ירי והחל לרוץ לכיוון ביתו, אז נורה בידו הימנית ולאחר מכן בידו השמאלית. לשם הוכחת נזקו, צירף התובע לכתב תביעתו חוות דעת אורתופדית מאת ד"ר מיכאל לבני (להלן: המומחה) במסגרתה נקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 34% בגין הפגיעה בידו השמאלית. הנתבעת טרם הגישה חוות דעת מטעמה כיוון שהדיון פוצל כך שתידון תחילה שאלת החבות.

3.              התובע טוען, כי הוא נפגע כתוצאה מירי שבוצע לעברו מכיוון בית שחיילי צה"ל השתלטו עליו, כי לא היה שום אירוע חריג שקדם לירי וכי הירי בוצע ברשלנות וללא סיבה מוצדקת.  

4.      הנתבעת חולקת על תיאור נסיבות האירוע ועל חבותה לפצות את התובע. הנתבעת טוענת, כי לא הוכח שהתובע נפגע מירי חיילי צה"ל, ומכל מקום, כך נטען, מדובר בפעולה מלחמתית, בגינה אין היא חבה בנזיקין.

נסיבות האירוע- גרסאות הצדדים

5.            מטעם התביעה הוגשו תצהירים של התובע, הוריו ומנהל המאפייה.

6.             התובע תיאר בתצהירו, כי ביום האירוע בסביבות השעה 12:30 בצהריים, יצא מביתו לכיוון המאפייה. התובע מתאר, כי עת יצא מהמאפייה כשבידו שקית שקופה ובתוכה לחם, החל לשמוע קולות ירי ובעקבות כך נבהל והחל לנוס על נפשו. התובע נפגע בידו הימנית ולאחר מכן גם בידו השמאלית ואיבד את הכרתו. התובע הוסיף וציין, כי יום האירוע היה יום רגיל ושקט, וכי הירי בוצע לעברו מבלי שהיווה סכנה לגורם כלשהו. התובע הדגיש בתצהירו כי הירי כוון לעבר פלג גופו העליון.

7.             אביו של התובע, מר אסמעיל עומר מדני, תיאר בתצהירו כי ביום אירוע היה בעיר שכם בפגישות עבודה, ובסמוך לשעה 12:30 קיבל שיחת טלפון מאחיינו אשר הודיעו כי התובע נפגע. מיד עם קבלת השיחה, נסע האב למרפאה שבמחנה הפליטים וכשהגיע לשם הסתבר לו כי התובע הועבר לבית החולים בשכם. בהגיעו לבית החולים נמסר לו כי התובע נפצע בשתי ידיו מירי חי.

8.             לתצהירו צרף האב, בין היתר, מכתב מאת עו"ד לינה אבו מוך זואבי, מהמוקד להגנת הפרט (להלן: עו"ד זואבי), מיום 27.7.2003, הממוען אל הנתבעת (נספח א' לתצהיר). במכתב מתארת עו"ד זואבי כי בעת שהתובע התכוון לצאת מן המאפיה, לפתע "חיילים אשר השתלטו על ביתו של עמאד טיראוי התחילו לירות אש חיה על ילדים שיידו אבנים באופן רנדומלי לכל עבר".

9.             אמו של התובע, גב' אסמאא' עבד אלחמיד סלים, הצהירה כי ביום האירוע, בסביבות השעה 12:30, שלחה את התובע לקנות לחם מהמאפייה, הממוקמת במרחק של כ- 5 דקות הליכה מביתם. סמוך לשעה 13:00, הגיע בן דודו של התובע לביתם והודיע לה כי התובע נורה בידו. האם הצהירה, כי ביום האירוע היה שקט והראיה לכך היא שהמאפיה הייתה פתוחה וכל החנויות באזור מגוריה היו פתוחות. 

10.          מטעם התובע הוגש גם תצהירו של בעל המאפייה, מר אוסאמה מחמד עבד אלכרים שלבאיי (להלן: בעל המאפייה), שסיפר כי ביום האירוע הגיע התובע למאפייתו, קנה לחם ויצא לדרכו עם שקית שקופה בידו. לאחר שהתובע יצא מהמאפייה, לפתע שמע קולות ירי וצעקות של עוברי אורח ומכאן הבין כי מישהו נפצע. לאחר מכן, יצא בעל המאפייה וראה את התובע פצוע ושוכב על הרצפה, במרחק של כ- 50 מטר ממנו, ותיאר כי אנשים החלו להתאסף סביב התובע וכמה מהם פינו אותו למרפאת אונרו"א. בסוף האירוע הוא שב למאפייתו, ומאוחר יותר נודע לו כי התובע נפצע בידו. בנוסף לכך, הצהיר בעל המאפייה כי בשעת האירוע נכחו כוחות צה"ל בביתו של עימאד טיראווי, וכי למיטב זכרונו בכניסה למחנה הפליטים עמד רכב צבאי. העד ציין, כי התובע לא נקט בכל פעולה חריגה או מחשידה וכי בשוק הייתה פעילות מסחרית רגילה. בנוסף, לא היו מהומות, לא הוטל עוצר ולאחר האירוע הנדון העסקים המשיכו לפעול כרגיל, מאחר והאירוע לא התפתח להפרת סדר. 

11.          מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של שני שוטרי מג"ב- ש.כ. , ב.י. וחייל צה"ל ע.ב. כמו-כן העיד שוטר מג"ב נוסף א.י. על פי יומני המבצעים, המצהירים נטלו חלק באירועים שאירעו במחנה הפליטים באותו היום. 

12.          השוטר ש.כ. והשוטר ב.י. תיארו בתצהיריהם, כי מחנה הפליטים היה אזור רווי סכנות, וכי כניסת כוחות צבאיים לשם הייתה כרוכה בהתנגדות של תושבי המקום, אשר באה לידי ביטוי ביידוי אבנים, זריקת בקבוקי תבערה, בקבוקי צבע, השלכת מטענים וירי חי לכיוון החיילים, שלעיתים הביאה לפגיעות בגוף וברכוש.

13.          שני העדים הצהירו, כי עיינו ביומן המבצעים ובדו"ח המשימה מיום האירוע, שם מופיעים שמותיהם כמי שנטלו חלק באירועי אותו היום במחנה הפליטים. השוטרים ש.כ. וב.י. סיפרו כי כניסת הכוחות למחנה הפליטים ביום האירוע נעשתה בעקבות התראות על מחבלים העומדים לצאת משם לצורך ביצוע פיגוע.

14.          השוטר ש.כ סיפר כי ביום האירוע הצוות שלו היה בפעילות במחנה הפליטים, על פי דו"ח המשימה בין השעות 06:00 עד  09:00 (סומן נ/4) ותפקידם היה לשמש כוח הסחה. במהלך הפעילות בוצע ירי לעבר הצוות שלו וכן נזרק לעברם מטען צינור, אולם הכוח לא הגיב בירי חי. עוד ציין, כי בהמשך נזרקו אבנים לעבר הצוות וכתוצאה מכך נשברה המראה הימנית של הגי'פ, ועל כך הגיבו בשני רימוני הלם ושני כדורי גומי וזוהו שתי פגיעות מכדורי גומי ברגליהם של מיידי אבנים. לאחר מכן, הצוות עזב את המקום בעקבות בעיה ברכב.

15.          השוטר ב.י. סיפר כי על פי דו"ח המשימה (סומן נ/6), הפעילות של הצוות שלו נמשכה משעה 6:00 ועד השעה 13:00. העד מתאר בתצהירו, כי היציאה למחנה הפליטים הייתה בעקבות ידיעות על מחבלים העומדים לצאת מן מחנה הפליטים, והכניסה אליו נועדה למנוע את פעילות המחבלים. הצוות שלו שימש ביום האירוע כפיתיון בדרום מחנה הפליטים, במטרה למשוך חמושים וזורקי בקבוקי תבערה. בהמשך תיאר, כי בוצע לעברם ירי ונזרק מטען לכיוונם, אולם הכוח לא השיב בירי מאחר ומקור הירי לא זוהה. בסביבות השעה 10:00 נעשה ניסיון לחלץ ג'יפ עליו הושלך בקבוק תבערה שהתלקח. הכוח עשה שימוש בירי של כדורי גומי בלבד לעבר היורים וזורקי בקבוק התבערה (9 כדורים עד השעה 11:40), כיוון שלא זוהה המקור, בעקבותיו זוהו שש פגיעות ונעשה שימוש נוסף בגז וכדור גומי.

16.          מ"פ ב.ע. שהיה מפקד יחידת רגלים בתקופה הרלוונטית, תיאר בתצהירו כי זכורה לו פעילות תקופתית של הפלוגה עליה פיקד במחנה הפליטים, במטרה לאתר מפגעים ולמנוע פיגועים נוספים, בעקבות התראות רבות על יציאת מחבלים משם. במהלך הפעילות במחנה הפליטים, החלו התפרעויות של מקומיים במסגרתן יידו אבנים וזרקו בקבוקי תבערה לעבר הכוח ואף ירו לעברם ירי חי. בכך למעשה נחשפו החיילים לסיכון חייהם ושלמות גופם ועל כן נאלצו לעשות שימוש באמצעים לפיזור התפרעויות.

17.          עוד הצהיר מ"פ ב.ע., כי במהלך תקופת הפעילות במחנה הפליטים דווח על מספר נפגעים מקומיים, אולם שמו של התובע לא הופיע ברשימות הפצועים שביומני הצבא. מכאן, ולאור העובדה שבוצע ירי גם מצד המקומיים, ייתכן והתובע נפגע מירי המקומיים.